ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אריה רזיאל, וגם: הקסטה המכוערת אי פעם

השבוע חגי מרום ואני הוזמנו לביתו של אריה רזיאל בת"א. כשמישהו מספר לי שיש לו יותר מאלף קסטות אני יודעת שאני עומדת לפגוש מישהו שמאד אוהב מוזיקה וזה לא ייגמר בקסטות ו/או אספן, וגם כאן זה לא ייגמר רק בקסטות...

חדר המוזיקה של אריה רזיאל, לחצו להגדלה

חגי ואני מגיעים כמו צוות של סיירת-קסטות. בטח קצת מצחיק לראות אותנו יוצאים מהרכבים חמושים במשקפי שמש, חגי מצויד במצלמה ואייפאד, אני עם פנקס התיעוד ועגלת משא (!) למקרה שנצטרך להעביר לאוטו ארגזים. בדרך כלל חגי מסביר על העטיפות של הקסטות ואני מדברת על המוזיקה והטקסטים. מיום ליום ברור לי שנועדנו לפגוש אחד את השני כדי להוציא לאור ספר על קסטות.

אריה רזיאל מופיע עם להקתו "אקס בנד" המנגנת להיטים משנות ה-60 וה-70 ולאחרונה משתף פעולה עם אורי משגב בסדרת הרצאות על הביטלס באוזן בר. בתמונה רואים את חדר העבודה שלו שפינות מסויימות בו נראות כמו מקדש ביטלס. 

מערכת השיקולים של אריה בבחירת רכבו הקודם היתה די פשוטה: לקנות את האוטו שמגיע עם הטייפ ולא את הדגם שמגיע עם ה-CD. כדי לחסוך מקום, את רוב הקסטות הוא שומר מחוץ לבית ולכבודנו הביא כמה מובחרות. בתמונה אפשר לראות קסטות אוסף משירי ג'ון לנון שהכין מיד לאחר הירצחו ב-1980. אריה עיצב את העטיפה וכמובן גזר תמונות וצבע בטוש שחור כיאה ל"קסטות אבל".

צילום: חגי מרום

לחצו להגדלה - ?

בהמשך היום חזרנו לסטודיו של חגי כדי לעבוד ולמיין קסטות שאספנו. לא אגזים אם אומר שבתקופה האחרונה ראינו שקיות וארגזים שהכילו אלפי קסטות. מכל אלה נתקלנו בקסטות שבורות ומאובקות, קסטות עם עטיפות חסרות טעם או משעממות, אבל אף אחת לא היתה מכוערת כמו הקסטה "שגעון של מסיבה", 1987. שילוב מבהיל של כיעור מוסרי ועיצובי, מקרה נדיר שבו לא ניתן לקבוע מה יותר מכוער – רשימת השירים בקסטה או האריזה שלה.