דפים

יום שני, יוני 28, 2010

טוויטר ומוזיקה – משרת מוזיקאים, את הקהל או אף אחד מהם?

בפוסט הראשון על טוויטר ומוזיקה דיברתי על משתמשי טוויטר כצרכני מוזיקה ודרכים לשיתוף מוזיקה שהם מאזינים לה, ומהצד של המוזיקאים סיפרתי על עליית החשיבות של טוויטר כפלטפורמה לשיווקם והדרכים המומלצות לעשות זאת.
חלפה שנה וטוויטר הרבה יותר מוכר בקרב אמנים. כמו שבעבר פורסמו המלצות על אתרים או בלוגים, כיום מתפרסמות רשימות של מוזיקאים שכדאי לקרוא את הטוויטים שלהם. אבל עם הפופולריות החלו גם הבעיות ולכן את הפרק השני על טוויטר בהקשר של מוזיקה אני רוצה להקדיש גם לסוגיות שנויות במחלוקת:
פרסום וידאו ושירים – שירות או שיווק?
וידאו: טוויטר זינק כפלטפורמה לגילוי קטעי וידאו, למעשה כיום הוא מוביל כמקור הפניות לקליפים. (את החיפוש לקליפים מוביל גוגל). משתמשי טוויטר צופים כ-2:30 דק' בקליפ לעומת 1:30 אצל משתמשים המגיעים מאתרים אחרים.
שירים: בשנה האחרונה נוצרו מספר כלים עבור מוזיקאים שמסייעים להם לפרסם שירים בטוויטר כמו Tweet My Song או Tweet For a Track. גם TweetDeck, שירות למעקב אחרי פעילות בטוויטר שמוזיקאים עושים בו שימוש, נעשה לאחרונה יותר ידידותי עבורם על מנת שיוכלו ליצור ערוץ נפרד לתכנים שלהם.
אבל אם תיכנסו לקישורים הנ"ל תראו שמופיעה המילה viral ובמקרה השני אפילו עולה השאלה האם מדובר בספאם מוזיקלי? מצד אחד פלטפורמה קלה ומומלצת להפיץ ברשת קליפ או שיר, מצד שני ניג'וס.
שיתוף קישורים – המלצות בלבד או קבצים להורדה?
כאמור, בעבר הזכרתי עשרות שירותים ברשת שמדווחים לעוקבים שלכם בטוויטר מה אתם שומעים כרגע. במהלך השנה צצו באופן טבעי גם אפליקציות לאייפון שעושות את זה.
כל עוד העניין הוגדר כמערכת המלצות היה שקט. אבל אז החלו דרכים לשתף קבצים דרך טוויטר. כלומר עדיין משתפים לינקים אבל אלה קישורים להורדה ישירה של שיר.
הדבר גרם ל- DMCA לתבוע מטוויטר להסיר קישור כזה בטענה להפרת copyrights וכשקוראים על המקרה הספציפי הנ"ל נזכרים במלחמות המוכרות בבלוגים של מוזיקה.
קשר בין אמנים לקהל - מקדם מכירות או מחריב יחסים?
רוב אנשי תעשיית המוזיקה ממליצים לאמנים להיות פעילים בטוויטר ואפילו מציעים לבנות אסטרטגיה שיווקית. נראה לכם מוגזם? נתקלתי אפילו בהמלצה לחזור כמה פעמים על טוויט מוצלח כמו שיש לפמפם עם שיר טוב.
אבל גם מי שבעבר המליץ מזהיר שאם לא עושים זאת טוב הנזק גדול מהתועלת כמו
Andrew Dubber שחוזר ומתריע כי לא מספיק להיות שם, צריך להקשיב למעריצים.
האם נוכחות בטויטר מקדמת מכירות? זה כנראה הויכוח העיקרי. מצד אחד יש נתונים שלכאורה מראים קורלציה או השפעה גדולה על תשומת הלב המופנית לאמן. ראו למשל מאמר מפורט שמנתח מקרה של הזמר Drake.
מצד שני יש כאלה שלא משתכנעים שאפשר לתרגם הצלחה בטוויטר להצלחה בחנויות.

אני מסכימה עם הדעה של Gerd Leonhard שאין טעם לדבר על כסף כי אין ויכוח שטוויטר כלי חזק המסייע ליצור "שבט" (הוא נוקב במספר של 150 מעריצים מהם צומחים האלף הבאים הנחוצים לאמן כקהל בסיס), השבט הוא המגבר לפעילות והצלחת האמן.
לדעתו אין טעם לחשוב על רשתות חברתיות כמשהו כל כך ספציפי, הן פשוט חלק מפעילות רחבה של יצירת קשרים, "כאשר אנו עושים שימוש בפקס אנו לא אומרים שיש לנו אסטרטגית שיווק בפקס". הוא נוטה להסכים עם דאבר לגבי חשיבות הדיאלוג ושצריך לדעת איך לפעול ברשתות בצורה נכונה כי הן מכריחות אמנים להיות מעניינים ולא חשובים. בעידן טוויטר
You are not buying attention, you are deserving attention.
במשך הזמן התברר שלאמנים עצמם טוויטר גורם לכאב ראש לא קטן. המוזיקאי טרנט רייזור צייץ, הפסיק ואחר כך שוב חזר, כרגיל עם הרבה אמוציות ודעות נגד ובעד הפלטפורמה ומה שקורה בה; ג'ון טיילור (באסיסט דוראן דוראן) כתב שדיווח על כל פעילות של מוזיקאי בטוויטר מחסלת לו את היצירתיות, דעה דומה לגבי חיסול המסתוריות ותרבות המעריצים בגלל חשיפה מוגזמת הביעה המוזיקאית Esther O’Connor, ומהכיוון ההפוך ואינטרס הרייטינג פעלו גם מפיקי התכנית אמריקן איידול כאשר הורו למתחרים בעונה האחרונה להקפיא את פעילותם בטוויטר.
לסיכום, טוויטר ומוזיקה זה לא בהכרח סיפור אהבה. ככה נראה היום מרד של מוזיקאים בחברות תקליטים:
לא רוצים לצייץ
מידע על המוזיקה - ההעדפה שלי
כהרגלי אני נוטה לייצג את הצד של צרכן המוזיקה. באופן אישי אני מעדיפה שבלוגרים של מוזיקה הפעילים בטוויטר ימליצו לי על אלבומים והופעות.
כדי לגלות שירים חדשים מעדיפה שאחרים ימליצו לי עליהם ולא האמן בעצמו. אתרים כמו
Hype Machine המקדמים שירים בטוויטר הם מבחינתי כלים טובים יותר למה שקרוי music discovery.
ולעדכונים בטוויטר על תעשיית המוזיקה כדאי להתחיל עם רשימות הטוויטר האלה.
אני מבינה למה מוזיקאים נמצאים בטוויטר ולמה זה נוח וכיף למעריצים השרופים. אבל לפעמים אפשר לגלות מוזיקאי אדיר שפולט שטויות או דברים שמכעיסים אתכם ואם אתם לא מעריצים שבויים עדיף להימנע מאכזבות כי לפעמים קשה לנתק אותן מהמוזיקה. יש בטוויטר מספיק כלים כדי להתעדכן במוזיקה של האמן שאתם אוהבים, ומספיק אפשרויות כדי לקבל תכנים עליו ועל פעילותו.
לסיום - דברים שעושים ביחד...
sc140 – בטח כבר שמעתם על פרויקט מוזיקה למחשב וטוויטר? 140 תווים של קוד המתורגם לצלילים הגיעו מרחבי טוויטר והיצירות המוצלחות נאספו לאלבום בשם sc140 שניתן להורדה מכאן.
פסטיבל טוויטרTwestival הוא אירוע שכבר יצא לי להיתקל בו יותר מפעם אחת ומתגלה כרעיון חביב. ממש כמו בקונצרט צדקה, אמנים תורמים שירים למען מטרה חברתית והכסף נאסף דרך טוויטר או אירועים שמאורגנים דרכו.
#musicmonday –לא זוכרת איפה קראתי על כך לראשונה אבל כדאי גם לכם לדעת שבכל יום שני משתמשי טוויטר ברחבי העולם ממליצים על מוזיקה שהם אוהבים יחד עם התגית הנ"ל. אני אוהבת התארגנויות כאלו, יחי ההאשטג :-)
כנס 140 Characters – כנס פיזי שמתקיים במקומות שונים בעולם על ידי Jeff Pulver. פאנלים מגוונים בכל מיני נושאים דנים באפשרויות שטוויטר ורשתות חברתיות מציעות בכל תחום כולל מוזיקה.
לפני חצי שנה הכנס התקיים במכללת אפקה בת"א ואת פאנל המוזיקה בהשתתפות הזמרים עברי לידר ויוני בלוך, איש הרדיו לירון תאני והמפיק עירד אשל הנחתה איילת יגיל. אפשר לצפות בוידאו של הפאנל בקישור זה.
בשבוע הבא יתקיים הכנס בפעם השנייה באותו מקום ושוב בהנחיית יגיל. הפעם בפאנל המוזיקה יתארחו נמרוד דוויק מחברת דייס מארקטינג, איש הרדיו והבלוגר בועז כהן, היוצרים יוני בלוך ודניאל סלומון, ואנוכי כדי להשמיע בשיחה את קולו של צרכן המוזיקה. הכנס יועבר בשידור חי באינטרנט, עקבו בטוויטר אחרי
#140conf

(המאמר פורסם גם באתר חורים ברשת)

5 תגובות:

יאיר יונה אמר/ה...

הטוויטר הוא מדיום, בדיוק כמו כל מדיום אחר. הוא מעביר מסר. אין לו זכות קיום בתור יצרן תוכן - כלומר, הוא צינור.

הבעיה מתחילה בניג'וסי המוזיקאים כשהם פשוט זורקים דברים לאוויר והולכים. קצת כמו ילד שיתקרב לקבוצה של ילדים אחרים שמשוחחים ביניהם, יעצור בחריקת אופניים לידם ויצעק 'מכבי אלופה' ויברח. אף אחד לא יקשיב לו ואף אחד לא יעבור מהפועל למכבי בגלל זה.

אנשים וחברות צריכים להבין שכדי להפוך את המותג שלהם לרלוונטי, בין אם זו להקה או חברת טיטולים, הם צריכים להיות חלק מהקהילה ולשרת אותה. לבנות לעצמם שם של אנשים שטעמם נלקח בחשבון ולציוצים\עדכוני סטטוס\וואטבר שלהם יש משקל בקרב קוראים אחרים.
ברגע שהמותג מוכיח לקהילה שהוא לא רק צועק שמכבי אלופה, אלא נוכח בשיחות עמוקות על ספורט עם החברים שלו ואחרי שבוע נזכר לצעוק שמכבי אלופה - הוא יתקבל ביתר ברכה מאשר הצורה הראשונה.

הצרה היא שמוזיקאים בד"כ חסרי סבלנות וחברות חושבות שטוויטר זה הדבר הטוב ביותר שקרה להם אז הם עובדים בשיטת זבנג וגמרנו.
לכן יש להשתמש בטוויטר, ככל רשת חברתית, בחוכמה יתרה ורק כך ניתן להפיק את המקסימום מהמדיום.

אנונימי אמר/ה...

גם פייסבוק/מייספייס נחשבו כמקום להצגת תוכן, אחר כך זה ירד ל צינור, תוכן ? מקסימום כרטיס ביקור.

טוויטר, באותו כיוון.

כשכולם יצייצו, זה סתם יהפוך לעוד מטרד.

ככה כשכולם מפייסבקים/ממיספייסים ואפילו מטקבקים.

ימים קשים.

תומר לוין אמר/ה...

בעקבות טוויטר פייסבוק שיפרו את חיבוריות היישומים שלהם ובעצם טוויטר יכול היה להיות בקלות עוד אפליקציה, אמנם מורכבת, אבל בפייסבוק.

הבעייה היא בסיפור הידוע של טעם רע של משווקים, שמשקיעים את המרץ לשווק דברים לא ראויים. כשזה לא קורה המוזיקאים מרוויחים, כשזה קורה הציבור מפסיד.

davecom אמר/ה...

כתבתי כמה דברים לפני במייל אז אני אעביר פה מסר (קצת) יותר קצר.

אני מרגיש בשטח וגם בעצמי שהעניין עם הטוויטר עדיין לא ממש מובן לרוב האנשים. לא כ"כ ברור עד כמה אפשר לשבת מול המחשב ולבדוק ציוצים של אנשים. לפחות לא אצלי.

פייסבוק כן הצליח למלא פונקציות נוספות של תוכן (בהמשך למה שיאיר כתב) ובגלל זה יותר נוח להתקיים בתוכו ולהמשיך להכנס שוב ושוב. זה באמת כמו אתר חדשות קטן, רק של אנשים שאתה בוחר לקרוא אותם.

גם שם, אגב, אני מרגיש (למרות הנתונים) איזו עייפות כלשהי. שוב - היא גם שלי.

משהו שהוזכר ועליו התעכבתי במיילים שכתבתי לפני, כל העניין של ייחצון אישי הולך ומתבהר לי כאחת הבעיות הקשות בעידן האינטרנט. העובדה שהאמן עצמו או כל יוצר תוכן צריך גם להסביר לכל החברים שלו ולגולשי אורח למה הם צריכים להקשיב דווקא לדיסק שלו או ללכת להופעה שלו היא בעייתית מאוד בעיני.

בעייתית אבל כמובן שכמעט מחוייבת המציאות, פשוט משהו שאמנים נגררים אחריו פשוט כי אין להם ברירה, אין להם גוף שתומך בהם. כל העניין הזה של DIY מתגלה לכן לדעתי כאן כחרב פיפיות דווקא. זה נהדר לעשות הכל בעצמך, אבל לדעתי החוזק של "דיבור" סביב אמן היה תמיד ביצירה שלו ע"י מעריצים אמיתיים שלו, אפילו (תתפלאו) באיזה הייפ, שקרי ככל שיהיה או גם מוצדק, שיוצרת חברת התקליטים או משרד יחסי ציבור. וכל זה בזמן שהאמן יכל לשבת בראיונות ולהגיד שכל זה לא מעניין אותו או להתעסק בליצור מוסיקה ולהופיע בזמן שהדיבור עובד מסביבו.

זאת אולי קצת צביעות, אבל הפרדה מסויימת שאני כן חושב שהיא בריאה. עודף הטפיחות העצמיות על השכם וה"שופוני" של תרבות הפייסבוק וכו קצת מטרידה אותי האמת ומעלה לדעתי שאלות לא מעטות.

אוהד. אמר/ה...

יש כאלה שהרשת הולידה אותם.
פייסבוק/מייספייס/טוקבק/פורומים זה המקצוע שלהם.
כמו שנאמר כא בתגובות DIY

לדוגמא: מייקל עינב ג'קסון.

(האלבום שלה יצא כבר? השמועות רצות כבר 12 שנה , בערך)

הוספת תגובה