טור אורח
בימים אלו העיסוק המרכזי שלי הוא בדייס מרקטינג, המשרד שהקמתי לפני מספר שנים עם אופיר קינדלר. אנחנו עוסקים בשיווק אונליין, ובלב העסק שלנו עומדת תעשיית התרבות רבתי, ומוזיקה בפרט. מלבד נוכחות, הוצאת מסרים וניהול תוכן מתמיד, אנחנו עוסקים בדבר הכי חשוב היום בתעשיית המוזיקה והוא המעריצים. כל הדיבור על שיווק ברשתות חברתיות, מומחי מדיה חברתית וכו' – סלחו לי, אבל לפני שהייתה טכנולוגיה, היו בני אדם. בשורה התחתונה, בבסיס של הבסיס, מוזיקה הייתה מוצר שאנשים יוצרים למען אנשים אחרים, בלב כל הסיפור הזה נמצאים המעריצים. ואם לצטט את הסרט האהוב עלי Almost Famous:
They don't even know what it is to be a fan. Y'know? To truly love some silly little piece of music, or some band, so much that it hurts
אם נחשוב על זה, באמת המעריצים זה הדבר הכי זנוח למצער. במשך שנים תעשיית המוזיקה התבססה על מודל Retail להכנסות. חברות התקליטים עסקו במכירת תקליטים, סוכני ההופעות עסקו במכירת הופעות, והמעריצים נתפסו כקהל צרכנים שלא ממש אפשר לתקשר איתו, אלא רק להשליך עליו את החזון שלך כאיש שיווק ולראות מה הלאה. אבל אז הגיע האינטרנט, טוב... כולנו יודעים שהתעשייה השתנתה מאז. כמות הדיסקים שהקהל הרחב החל לרכוש הידלדלה, הופעות הפכו למקור ההכנסה העיקרי, חברות התקליטים לא הצליחו להתמודד עם השינוי ורבות מהן חוו טלטלות קשות מהן יש כאלו שלא התאוששו ונרכשו על ידי המתחרות שלהן.
בתוך כל ההמולה הייתה תמיד קבוצה שנשארה נאמנה למוזיקאים, אלו המעריצים. האינטרנט הפך את הקשר של מעריצים עם האמנים להדוק יותר ובעל עוצמה רבה יותר. הערצה תמיד הייתה אלמנט בעל משמעות רגשית. היום ערוצי המידע האינטרנטיים פופולריים מתמיד, ובמובן מסוים הם מביעים את האישיות שלנו. מכאן שההצהרה על אילו אמנים אנו אוהבים היא משמעותית יותר. מי שמעריצים אמן, רוצים להיות בקשר עם אנשים הדומים להם. הם מרגישים נוח יותר לעזור לאמן אותו הם מעריצים בגלל שבמקום מסוים הוא נוגע במקומות אינטימיים באישיות שלהם. צריך רק להעריך ולאהוב את זה. אחרי הכל – כולנו היינו מעריצים. בתקופות מסוימות יותר ובתקופות אחרות פחות. מוזיקה נגעה לכולנו בנימים בשלב כזה או אחר. שקרן מי שיגיד שלא הזיל דמעה לפחות פעם אחת כאשר האזין לשיר או אלבום כלשהו.
לכן כל התחום שנקרא ניהול מעריצים הפך בשנים האחרונות לרגיש וחשוב יותר. בתקופה שבה אמנים יכולים להיות עצמאיים, וכל הלקוחות שלנו הם אמנים עצמאיים, הופכים המעריצים לקהילת הצרכנים הנאמנה ביותר. אלו האנשים שהולכים לכל הופעה, שיקנו ראשונים את האלבום, או יורידו את השיר. הם יפיצו לחברים שלהם ויעזרו לדחוף את האמנים. הם שגרירי הפה-לאוזן הטובים ביותר שיש, וחשוב לשמר איתם את היחסים.
מה זה אומר בעצם?
אני חושב שאת הדוגמא הכי טובה לתוצאות של עבודה נכונה עם מעריצים אני יכול להביא מבית – הלהקה הישנה שלי (פרברים רפיוג'יז) לא זכתה מעולם לתהילת העולם שלהקות אחרות זכו לה, אבל בזכות שנים של שימור יחסים טוב עם הקהל והמעריצים שלנו, הגענו בשקט לכמות נאה של כמה מאות אנשים בהופעה בשגרה. זה אפשר לנו לנהל כלכלת להקה נכונה ונוחה. את רוב הקשר עשינו דרך הפורום והאתר שלנו, במפגשים בעולם האמיתי עם המעריצים היותר מסורים שעזרו לנו לקדם את ההופעות. את רוב הקהל להופעות הבאנו בזכות המעריצים. כשהאלבום יצא מכרנו כמות סבירה ממנו, לא מדהימה במיוחד, אבל מי שקנו היו המעריצים המסורים שלנו. לא "סתם" אנשים מהרחוב.
בשביל לעבוד נכון עם המעריצים, צריך להיות איפה שהם נמצאים. האמן צריך להיות נוכח איפה שהם מדברים, לתת להם פלטפורמה נכונה לשיחה, להיות אורגני לחיים שלהם. הוא צריך לתקשר אליהם, לדבר בגובה העיניים ולשמר את הדיאלוג איתם.
אנחנו עובדים עם האמנים בשביל לפתח את התחומים הללו, עוזרים להם לייצר תוכן רלוונטי ומעניין שמתקשר עם התדמית והמוזיקה שלהם. אנחנו משמרים את הקשר עם הקהל, קשובים להלכי הרוח אצלו, ומפיצים עדכונים ותגובות מהאמן לקהל וההיפך. אנחנו מכוונים את הפעילות של המעריצים סביב שיאים – הופעות, סינגלים, אלבומים, פעילות אחרת.
האם זה עובד? כן. אנחנו מרגישים שינוי. אנחנו מרגישים אותו בקהל שמגיע להופעות, מרגישים אותו בדחיפה של שירים חדשים.
האם זה מזויף? לא. אני חושב שיש כבר הבנה אצל הקהל שלא תמיד זה דווקא האמן באופן ישיר שדוחף להם את המידע. המשווק גם לעולם לא מזדהה בתור האמן עצמו. הכנות היא הדבר החשוב ביותר בעולם של ניהול מעריצים. המעריצים צריכים לדעת שחושבים עליהם, שמכבדים אותם ולא מוכרים להם לוקשים. פישלת עם המעריצים – איבדת את בני הברית הכי חשובים שיש לך.
נמרוד דוויק – איש שיווק, יח"צ, מנהל אמנים ומפיק. מנהל ומקים חברת השיווק Dice Marketing, מנהל ומקים הלייבל High Fiber. מבקר מוזיקה במקומון העיר מודיעין ומנהל פורום מוזיקה שחורה באתר "תפוז". בעל תואר שני בפילוסופיה של המדע והיסטוריה של הרעיונות. כותב את הבלוג סימני דרך.
בימים אלו העיסוק המרכזי שלי הוא בדייס מרקטינג, המשרד שהקמתי לפני מספר שנים עם אופיר קינדלר. אנחנו עוסקים בשיווק אונליין, ובלב העסק שלנו עומדת תעשיית התרבות רבתי, ומוזיקה בפרט. מלבד נוכחות, הוצאת מסרים וניהול תוכן מתמיד, אנחנו עוסקים בדבר הכי חשוב היום בתעשיית המוזיקה והוא המעריצים. כל הדיבור על שיווק ברשתות חברתיות, מומחי מדיה חברתית וכו' – סלחו לי, אבל לפני שהייתה טכנולוגיה, היו בני אדם. בשורה התחתונה, בבסיס של הבסיס, מוזיקה הייתה מוצר שאנשים יוצרים למען אנשים אחרים, בלב כל הסיפור הזה נמצאים המעריצים. ואם לצטט את הסרט האהוב עלי Almost Famous:
They don't even know what it is to be a fan. Y'know? To truly love some silly little piece of music, or some band, so much that it hurts
אם נחשוב על זה, באמת המעריצים זה הדבר הכי זנוח למצער. במשך שנים תעשיית המוזיקה התבססה על מודל Retail להכנסות. חברות התקליטים עסקו במכירת תקליטים, סוכני ההופעות עסקו במכירת הופעות, והמעריצים נתפסו כקהל צרכנים שלא ממש אפשר לתקשר איתו, אלא רק להשליך עליו את החזון שלך כאיש שיווק ולראות מה הלאה. אבל אז הגיע האינטרנט, טוב... כולנו יודעים שהתעשייה השתנתה מאז. כמות הדיסקים שהקהל הרחב החל לרכוש הידלדלה, הופעות הפכו למקור ההכנסה העיקרי, חברות התקליטים לא הצליחו להתמודד עם השינוי ורבות מהן חוו טלטלות קשות מהן יש כאלו שלא התאוששו ונרכשו על ידי המתחרות שלהן.
בתוך כל ההמולה הייתה תמיד קבוצה שנשארה נאמנה למוזיקאים, אלו המעריצים. האינטרנט הפך את הקשר של מעריצים עם האמנים להדוק יותר ובעל עוצמה רבה יותר. הערצה תמיד הייתה אלמנט בעל משמעות רגשית. היום ערוצי המידע האינטרנטיים פופולריים מתמיד, ובמובן מסוים הם מביעים את האישיות שלנו. מכאן שההצהרה על אילו אמנים אנו אוהבים היא משמעותית יותר. מי שמעריצים אמן, רוצים להיות בקשר עם אנשים הדומים להם. הם מרגישים נוח יותר לעזור לאמן אותו הם מעריצים בגלל שבמקום מסוים הוא נוגע במקומות אינטימיים באישיות שלהם. צריך רק להעריך ולאהוב את זה. אחרי הכל – כולנו היינו מעריצים. בתקופות מסוימות יותר ובתקופות אחרות פחות. מוזיקה נגעה לכולנו בנימים בשלב כזה או אחר. שקרן מי שיגיד שלא הזיל דמעה לפחות פעם אחת כאשר האזין לשיר או אלבום כלשהו.
לכן כל התחום שנקרא ניהול מעריצים הפך בשנים האחרונות לרגיש וחשוב יותר. בתקופה שבה אמנים יכולים להיות עצמאיים, וכל הלקוחות שלנו הם אמנים עצמאיים, הופכים המעריצים לקהילת הצרכנים הנאמנה ביותר. אלו האנשים שהולכים לכל הופעה, שיקנו ראשונים את האלבום, או יורידו את השיר. הם יפיצו לחברים שלהם ויעזרו לדחוף את האמנים. הם שגרירי הפה-לאוזן הטובים ביותר שיש, וחשוב לשמר איתם את היחסים.
מה זה אומר בעצם?
אני חושב שאת הדוגמא הכי טובה לתוצאות של עבודה נכונה עם מעריצים אני יכול להביא מבית – הלהקה הישנה שלי (פרברים רפיוג'יז) לא זכתה מעולם לתהילת העולם שלהקות אחרות זכו לה, אבל בזכות שנים של שימור יחסים טוב עם הקהל והמעריצים שלנו, הגענו בשקט לכמות נאה של כמה מאות אנשים בהופעה בשגרה. זה אפשר לנו לנהל כלכלת להקה נכונה ונוחה. את רוב הקשר עשינו דרך הפורום והאתר שלנו, במפגשים בעולם האמיתי עם המעריצים היותר מסורים שעזרו לנו לקדם את ההופעות. את רוב הקהל להופעות הבאנו בזכות המעריצים. כשהאלבום יצא מכרנו כמות סבירה ממנו, לא מדהימה במיוחד, אבל מי שקנו היו המעריצים המסורים שלנו. לא "סתם" אנשים מהרחוב.
בשביל לעבוד נכון עם המעריצים, צריך להיות איפה שהם נמצאים. האמן צריך להיות נוכח איפה שהם מדברים, לתת להם פלטפורמה נכונה לשיחה, להיות אורגני לחיים שלהם. הוא צריך לתקשר אליהם, לדבר בגובה העיניים ולשמר את הדיאלוג איתם.
אנחנו עובדים עם האמנים בשביל לפתח את התחומים הללו, עוזרים להם לייצר תוכן רלוונטי ומעניין שמתקשר עם התדמית והמוזיקה שלהם. אנחנו משמרים את הקשר עם הקהל, קשובים להלכי הרוח אצלו, ומפיצים עדכונים ותגובות מהאמן לקהל וההיפך. אנחנו מכוונים את הפעילות של המעריצים סביב שיאים – הופעות, סינגלים, אלבומים, פעילות אחרת.
האם זה עובד? כן. אנחנו מרגישים שינוי. אנחנו מרגישים אותו בקהל שמגיע להופעות, מרגישים אותו בדחיפה של שירים חדשים.
האם זה מזויף? לא. אני חושב שיש כבר הבנה אצל הקהל שלא תמיד זה דווקא האמן באופן ישיר שדוחף להם את המידע. המשווק גם לעולם לא מזדהה בתור האמן עצמו. הכנות היא הדבר החשוב ביותר בעולם של ניהול מעריצים. המעריצים צריכים לדעת שחושבים עליהם, שמכבדים אותם ולא מוכרים להם לוקשים. פישלת עם המעריצים – איבדת את בני הברית הכי חשובים שיש לך.
נמרוד דוויק – איש שיווק, יח"צ, מנהל אמנים ומפיק. מנהל ומקים חברת השיווק Dice Marketing, מנהל ומקים הלייבל High Fiber. מבקר מוזיקה במקומון העיר מודיעין ומנהל פורום מוזיקה שחורה באתר "תפוז". בעל תואר שני בפילוסופיה של המדע והיסטוריה של הרעיונות. כותב את הבלוג סימני דרך.
0 תגובות:
הוספת תגובה