לכבוד סוכות יזמו אייל מרדיו פרימיום להמונים ומרציאנו מקפה דל מרציאנו פרויקט בשם אושפיזין מוזיקלי: בלוגים מארחים, שמטרתו להציג ולארח מוזיקאים ישראלים. אני שמחה שהחיזור אחר אודי רז המוכשר צלח, וגאה לתת לו את הבמה למאמר מיוחד שיתפרסם בשני חלקים! (החלק השני)
טור אורח
פעם לא היו הקלטות. אפשר היה לשמוע מוזיקה רק בזמן שאנשים יצרו אותה. דמיינו לרגע את החיים שלכם בלי מוזיקה מוקלטת, בלי רדיו, בלי האפשרות לשמוע מוזיקה שמנוגנת ביבשת אחרת, הופעה מהשבוע שעבר או את נגינתם וקולם של אנשים שמתו לפני שנולדתם.
תחילת ימי ההקלטה
עד לא מזמן ההקלטות המוזיקליות המוקדמות ביותר ששרדו היו הקלטות שנוצרו בפונוגרף, מכשיר שהמציא תומאס אדיסון בשנת 1877, שתעד קול בעזרת מחט שחרטה את רעידות גלי הקול על גליל שעווה, והשמיע את ההקלטה בעזרת הגברת רעידות המחט בחריצים שיצרה. המכשיר וההקלטות שלו היו פופולאריים מאוד ומיליוני עותקים של קטעים מוזיקליים נמכרו במהרה. אמנם הגלילים נשחקו אחרי השמעות ספורות, אבל צרכני מוזיקה מוקלטת יכלו לקבל זיכוי חלקי על החזרת גלילים שחוקים כדי לקנות בו מוזיקה חדשה. באחת מהקלטות הפונוגרף המוקדמות ביותר שנשתמרו, משנת 1888, ניתן לשמוע מבעד לרחשים ורעשים מקהלה רבת משתתפים שרה אורטוריה של הנדל.
בתחילת 2008 הצליחו חברי קבוצת First Sounds, ארגון לא פורמלי ששם לעצמו למטרה להביא לציבור את ההקלטות המוקדמות ביותר בהיסטוריה, להחיות קולות שקדמו להקלטה זאת בכמעט שלושים שנים. הם השתמשו ברישומיו של פונאוטוגרף, המכשיר הראשון שתיעד קול, אם כי לא יכל או נועד להשמיע אותו, ופותח בידי אדוארד-לאון סקוט הצרפתי בשנת 1857. סקוט עבד בעסקי הדפוס וכספרן, ומה שעניין אותו היה "לכתוב" קול על נייר, שכלול של אמנות הקצרנות, עליה גם כתב ספר. המכשיר שלו תיעד את גלי הקול בעזרת מחט שחרטה קווים על סליל נייר שהושחר בפיח מעל מנורת שמן. אנשי First Sounds פיענחו את רישומי הפונאוטוגרף והצליחו להשמיע הקלטה עמומה בת כעשר שניות של השיר "Au Clair de la Lune" משנת 1860 ואף ניסיונות הקלטה מוקדמים יותר.
עם מכשיר ההקלטה של אדיסון נולדה האפשרות לתעד קול ומוזיקה. אמצעי ההקלטה וההשמעה השתנו והשתכללו מאז, ורבים תרמו להתפתחויות אלה, אבל אנחנו מסתפקים בידיעה שאמצעים להקלטה של מוזיקה נוצרו, ושזמן רב שמרה ההקלטה על אותו תפקיד - תיעוד קולות ומוזיקה והאזנה להם. עשרות שנים לאחר המצאתה החלו אנשים להעלות את האפשרות שהקלטה יכולה לשמש חומר גולם ליצירה חדשה.
מוזיקה קונקרטית
בשנת 1948 פייר שאפר (Pierre Schaeffer), טכנאי סאונד ברשות הרדיו והטלוויזיה הצרפתית, החל לשחק עם תקליטים, להשמיע הקלטות אחורה, לאט או מהר יותר משהוקלטו, או להשמיע אותן בו זמנית עם הקלטות אחרות. לביצוע יצירתו הראשונה “Étude aux Chemins de Fer”, בנה את מה שכנראה היה הסמפלר הראשון: הוא הקליט צלילים שונים שיצרו רכבות, העביר אותם לתקליטים, ויצר מתגים שאפשרו להשמיע את התקליט הרצוי בכל רגע ולשלוט במהירות שלו. לצורת היצירה החדשה קרא "מוזיקה קונקרטית", ובניגוד לפרשנות מוטעה אך מקובלת, לא התכוון בכך למוזיקה שלוקחת צלילים מהמציאות הקונקרטית שסביבנו, אלא ליצירה בצליל עצמו ולא בתווים או הוראות לנגנים. כל זה עשוי להישמע מאוד כבד, אבל רעיון מרכזי בתפישתו של שאפר היה המשחק, אליו התייחס במלה הצרפתית Jeu, שכמו מקבילתה האנגלית Play, נושאת בחובה את המשמעויות "לנגן" ו"לשחק" גם יחד. כך אני מעדיף לדמיין את שאפר: משחק להנאתו בצלילים ומכשירים, ולא כמודרניסט זועף שמבטל את המוזיקה של העבר כמיושנת ודורש לעבור להאזין להקלטות של רכבות בשעות הפנאי.
שאפר הקים קבוצות שונות, בין השאר עם אמנים מתחום התיאטרון והאמנות הפלסטית, היה כנראה גם הראשון ליצור מוזיקה בעזרת טייפ סלילים, והמשיך ליצור מוזיקה מהקלטות עם "הקבוצה לחקר מוזיקה קונקרטית” בחסות הרדיו הצרפתי, בה חברו אליו מלחינים כפייר בולז, קרלהיינץ שטוקהאוזן, אדגר וארז, איאניס קסנקיס ופייר הנרי.
כל כך הרבה שמות של גברים, מה קורה? אעיז לשער שהדומיננטיות של גברים בספרות ההיסטוריה נובעת משילוב של אופייה הגברי של החברה שלנו ומנטייה לא לשים לב יותר מדי לנשים כשמתעדים ומספרים את ההיסטוריה. לא מזמן שמחתי לקרוא פוסט בבלוג של מורפלקסיס וללמוד על פועלה של דפני אורם (Daphne Oram), מחלוצות המוזיקה האלקטרונית בבריטניה. אורם, שזכתה לחינוך מוזיקלי מגיל צעיר ולמדה נגינה בפסנתר, עוגב וקומפוזיציה, ויתרה על הלימודים באקדמיה המלכותית למוזיקה ועל קריירה כמורה למוזיקה, ובחרה לעבוד כטכנאית סאונד ב-BBC. בסוף שנות הארבעים, אותן שנים בהן עסק פייר שאפר בניסויים עם ציוד הסאונד של הרדיו הצרפתי, שיחקה גם היא עם ציוד תחנת הרדיו, נשארה אחרי שעות העבודה ועסקה בניסויים וחיפוש אחר שפה מוזיקלית חדשה. גם היא השתמשה בצלילים יומיומיים, כמו הקלטות של כלי עבודה (האזינו להקלטה Power Tools בפוסט של מורפלקסיס), אבל עיקר עניינה הופנה ליצירה של צלילים סינטטיים, אלקטרוניים. אורם לא זכתה לתמיכה ששאפר נהנה ממנה ברשות הרדיו והטלוויזיה הצרפתים, ולבסוף עזבה את ה-BBC בסוף שנות החמישים והקימה סטודיו עצמאי. היא התפרנסה מכתיבת מוזיקה אלקטרונית לסרטים, רדיו וטלוויזיה, ופיתחה מכשיר מורכב בשם Oramics, סינטיסייזר מוקדם שהמיר רישומים על גבי סרט 35 מ"מ לצלילים אלקטרוניים.
כאן אנחנו נפרדים מיוצרי האוונגרד, על אף ההתפתחויות המרתקות של המוזיקה שלהם. בחלק השני נראה איך השפיעה טכנולוגיית ההקלטה על ז'אנרים חדשים שנולדו במאה העשרים, איך חלחלו רעיונות השימוש בהקלטה כחומר גלם למקומות לא צפויים כמו תקליטי רוק ופופ, הביאו ללידתו של ההיפ-הופ, יצרו בעיות משפטיות ותביעות ענק, והשאירו את חותמם גם בז'אנרים שמתאפיינים בהקלטות "תיעודיות" כמו מוזיקה קלאסית וג'אז.
טור אורח
פעם לא היו הקלטות. אפשר היה לשמוע מוזיקה רק בזמן שאנשים יצרו אותה. דמיינו לרגע את החיים שלכם בלי מוזיקה מוקלטת, בלי רדיו, בלי האפשרות לשמוע מוזיקה שמנוגנת ביבשת אחרת, הופעה מהשבוע שעבר או את נגינתם וקולם של אנשים שמתו לפני שנולדתם.
תחילת ימי ההקלטה
עד לא מזמן ההקלטות המוזיקליות המוקדמות ביותר ששרדו היו הקלטות שנוצרו בפונוגרף, מכשיר שהמציא תומאס אדיסון בשנת 1877, שתעד קול בעזרת מחט שחרטה את רעידות גלי הקול על גליל שעווה, והשמיע את ההקלטה בעזרת הגברת רעידות המחט בחריצים שיצרה. המכשיר וההקלטות שלו היו פופולאריים מאוד ומיליוני עותקים של קטעים מוזיקליים נמכרו במהרה. אמנם הגלילים נשחקו אחרי השמעות ספורות, אבל צרכני מוזיקה מוקלטת יכלו לקבל זיכוי חלקי על החזרת גלילים שחוקים כדי לקנות בו מוזיקה חדשה. באחת מהקלטות הפונוגרף המוקדמות ביותר שנשתמרו, משנת 1888, ניתן לשמוע מבעד לרחשים ורעשים מקהלה רבת משתתפים שרה אורטוריה של הנדל.
בתחילת 2008 הצליחו חברי קבוצת First Sounds, ארגון לא פורמלי ששם לעצמו למטרה להביא לציבור את ההקלטות המוקדמות ביותר בהיסטוריה, להחיות קולות שקדמו להקלטה זאת בכמעט שלושים שנים. הם השתמשו ברישומיו של פונאוטוגרף, המכשיר הראשון שתיעד קול, אם כי לא יכל או נועד להשמיע אותו, ופותח בידי אדוארד-לאון סקוט הצרפתי בשנת 1857. סקוט עבד בעסקי הדפוס וכספרן, ומה שעניין אותו היה "לכתוב" קול על נייר, שכלול של אמנות הקצרנות, עליה גם כתב ספר. המכשיר שלו תיעד את גלי הקול בעזרת מחט שחרטה קווים על סליל נייר שהושחר בפיח מעל מנורת שמן. אנשי First Sounds פיענחו את רישומי הפונאוטוגרף והצליחו להשמיע הקלטה עמומה בת כעשר שניות של השיר "Au Clair de la Lune" משנת 1860 ואף ניסיונות הקלטה מוקדמים יותר.
עם מכשיר ההקלטה של אדיסון נולדה האפשרות לתעד קול ומוזיקה. אמצעי ההקלטה וההשמעה השתנו והשתכללו מאז, ורבים תרמו להתפתחויות אלה, אבל אנחנו מסתפקים בידיעה שאמצעים להקלטה של מוזיקה נוצרו, ושזמן רב שמרה ההקלטה על אותו תפקיד - תיעוד קולות ומוזיקה והאזנה להם. עשרות שנים לאחר המצאתה החלו אנשים להעלות את האפשרות שהקלטה יכולה לשמש חומר גולם ליצירה חדשה.
מוזיקה קונקרטית
בשנת 1948 פייר שאפר (Pierre Schaeffer), טכנאי סאונד ברשות הרדיו והטלוויזיה הצרפתית, החל לשחק עם תקליטים, להשמיע הקלטות אחורה, לאט או מהר יותר משהוקלטו, או להשמיע אותן בו זמנית עם הקלטות אחרות. לביצוע יצירתו הראשונה “Étude aux Chemins de Fer”, בנה את מה שכנראה היה הסמפלר הראשון: הוא הקליט צלילים שונים שיצרו רכבות, העביר אותם לתקליטים, ויצר מתגים שאפשרו להשמיע את התקליט הרצוי בכל רגע ולשלוט במהירות שלו. לצורת היצירה החדשה קרא "מוזיקה קונקרטית", ובניגוד לפרשנות מוטעה אך מקובלת, לא התכוון בכך למוזיקה שלוקחת צלילים מהמציאות הקונקרטית שסביבנו, אלא ליצירה בצליל עצמו ולא בתווים או הוראות לנגנים. כל זה עשוי להישמע מאוד כבד, אבל רעיון מרכזי בתפישתו של שאפר היה המשחק, אליו התייחס במלה הצרפתית Jeu, שכמו מקבילתה האנגלית Play, נושאת בחובה את המשמעויות "לנגן" ו"לשחק" גם יחד. כך אני מעדיף לדמיין את שאפר: משחק להנאתו בצלילים ומכשירים, ולא כמודרניסט זועף שמבטל את המוזיקה של העבר כמיושנת ודורש לעבור להאזין להקלטות של רכבות בשעות הפנאי.
שאפר הקים קבוצות שונות, בין השאר עם אמנים מתחום התיאטרון והאמנות הפלסטית, היה כנראה גם הראשון ליצור מוזיקה בעזרת טייפ סלילים, והמשיך ליצור מוזיקה מהקלטות עם "הקבוצה לחקר מוזיקה קונקרטית” בחסות הרדיו הצרפתי, בה חברו אליו מלחינים כפייר בולז, קרלהיינץ שטוקהאוזן, אדגר וארז, איאניס קסנקיס ופייר הנרי.
כל כך הרבה שמות של גברים, מה קורה? אעיז לשער שהדומיננטיות של גברים בספרות ההיסטוריה נובעת משילוב של אופייה הגברי של החברה שלנו ומנטייה לא לשים לב יותר מדי לנשים כשמתעדים ומספרים את ההיסטוריה. לא מזמן שמחתי לקרוא פוסט בבלוג של מורפלקסיס וללמוד על פועלה של דפני אורם (Daphne Oram), מחלוצות המוזיקה האלקטרונית בבריטניה. אורם, שזכתה לחינוך מוזיקלי מגיל צעיר ולמדה נגינה בפסנתר, עוגב וקומפוזיציה, ויתרה על הלימודים באקדמיה המלכותית למוזיקה ועל קריירה כמורה למוזיקה, ובחרה לעבוד כטכנאית סאונד ב-BBC. בסוף שנות הארבעים, אותן שנים בהן עסק פייר שאפר בניסויים עם ציוד הסאונד של הרדיו הצרפתי, שיחקה גם היא עם ציוד תחנת הרדיו, נשארה אחרי שעות העבודה ועסקה בניסויים וחיפוש אחר שפה מוזיקלית חדשה. גם היא השתמשה בצלילים יומיומיים, כמו הקלטות של כלי עבודה (האזינו להקלטה Power Tools בפוסט של מורפלקסיס), אבל עיקר עניינה הופנה ליצירה של צלילים סינטטיים, אלקטרוניים. אורם לא זכתה לתמיכה ששאפר נהנה ממנה ברשות הרדיו והטלוויזיה הצרפתים, ולבסוף עזבה את ה-BBC בסוף שנות החמישים והקימה סטודיו עצמאי. היא התפרנסה מכתיבת מוזיקה אלקטרונית לסרטים, רדיו וטלוויזיה, ופיתחה מכשיר מורכב בשם Oramics, סינטיסייזר מוקדם שהמיר רישומים על גבי סרט 35 מ"מ לצלילים אלקטרוניים.
כאן אנחנו נפרדים מיוצרי האוונגרד, על אף ההתפתחויות המרתקות של המוזיקה שלהם. בחלק השני נראה איך השפיעה טכנולוגיית ההקלטה על ז'אנרים חדשים שנולדו במאה העשרים, איך חלחלו רעיונות השימוש בהקלטה כחומר גלם למקומות לא צפויים כמו תקליטי רוק ופופ, הביאו ללידתו של ההיפ-הופ, יצרו בעיות משפטיות ותביעות ענק, והשאירו את חותמם גם בז'אנרים שמתאפיינים בהקלטות "תיעודיות" כמו מוזיקה קלאסית וג'אז.
אודי רז - מוזיקאי, מלחין, מעבד וזמר. נגן סוזאפון וטובה. חבר בתזמורת מארש דונדורמה ולהקת הפשרות. המאמר מבוסס על הרצאה שהעביר בבית הספר הלילי הראשון, מול קהל מאזינים שנדחס בחדר השינה שלו.
1 תגובות:
תודה,
מעניין מאד
עמי סלנט
הוספת תגובה