רוע
בשבוע שעבר הושג ניצחון לרדיו המקוון שמשאיר טעם מר בפה כי כל עוד ה-RIAA נמצאים איתנו, לא מאמינה שאי פעם מוזיקאים ומאזינים יוכלו לנשום לרווחה. נדמה לי שלפחות בכל חודש ישנה ידיעה מבהילה על מעללי הארגון הזה. קראו את הטור של גיא חג'ג' מהן הסיבות לבחירתם לחברה הגרועה באמריקה.
בולשיט
דנה פאר מדווחת בנענע על גאדג'ט שנקרא MusicMarker. מעין מחזיק מפתחות שמסוגל להקליט קטע ממנגינה שאנחנו שומעים ולא מצליחים לזהות, ואז לחפש אותה ברשת ולאתר לנו את פרטי השיר. יש מוצרים שלא צריך לנסות או לקרוא עליהם ביקורת, כי כל כך ברור שהם שטויות במיץ עגבניות.
אסון
לא קשור לתרבות דיגיטלית, אלא לחוסר תרבות. ודאי ראיתם את הפרסומת לכרטיס אשראי שלא אציין שמו, המלווה לא פחות ולא יותר בשיר Life On Mars? של דייוויד בואי. נכון, כבר מזמן יש הזנייה של יצירות מופת מוסיקליות בעולם הפרסום וידוע שאנחנו מתבוססים בעולם של שיווק וצרכנות. אבל המקרה הזה הוא חציית קו אדום שמבהילה אותי כל פעם מחדש. הביצוע הטפשי של ניר אוורבוך, השימוש ביצירה קאנונית של הרוק בלי לשים קצוץ על ההקשר והתוכן. האם לפרסומאים שהלכו על זה אין חברים? מצפון? ערכים? ילדות?כיעור
אייפוד מצופה זהב 24 קארט – כנראה הגדרה חדשה לביטוי להוסיף חטא על פשע. למה לייצר כזה דבר? מי מתהלך עם זה?
3 תגובות:
אמנם פוסט שלילי, אבל שעשעת אותי למדי
לא מזמן רכשתי נייד דור שלישי (אני יודע, אני מצטער על זה עד היום) שיש לו פונקציה כזו, שמקליטה קטע משיר, ומחפשת את שמו ואת שם המבצע במאגר מידע כלשהו.
לא האמנתי שזה יעבוד, אבל במפתיע זה עובד, ועובד מעולה. (ותמיד מצליח להרשים את החברים) זה, אגב, מצליח למצוא את פרטי השיר לפי פחות מחמש שניות הקלטה, גם בסביבה רועשת (נוסה על מוסיקת הרקע במיטב הפאבים של ת"א). התרגלתי כל כך לפונקציה הזו, שעכשיו, כשאני חי בארה"ב, היא ממש חסרה לי. אני שומע דברים מגניבים מדי פעם ברדיו, שולח את היד לכיס, לשלוף את המכשיר שיזהה לי את השיר, והוא לא שם.
זה אולי נראה מופרך, אבל לא צריך לשלול כל גאדג'ט על הסף :)
למרות מה שנכתב כאן, ואולי בגלל שאני קצת ערס, אני מודיע בזאת חגיגית, שאם למישהו מתחשק, מאוד מאוד אשמח לקבל במתנה את האייפוד המוזהב.
ואפילו לא צריך לחכות ליומולדת הקרוב, אפשר כבר היום.
טל
הוספת תגובה