לארוז מוזיקה בעידן הדיגיטלי

מי שעוקב אחרי מעללי הלייבל היס, יודע כמה תלאות עברו אנשיו בניסיון ליצור מארז מיוחד, שלא בקופסת פלסטיק, לדיסק של דויד פרץ. הסאגה של היס תסתיים ממש היום, אבל במשך השבועות היו רגעים ששאלתי מה המוטיבציה להתעקשות הזאת. אתמול כתב לי אורן ראב שהוא מאמין כי יש משמעות גדולה לדרך בה ארוזה ומוגשת המוסיקה (למי שדבק בפורמט הדיסק) אך בהמשך הוסיף שמצדו זה חסר חשיבות כי אצלו הדיסק "נשאב ישירות לאייפוד".

האם דווקא עכשיו הצרכנים יצפו לאריזה שתהיה עשירה יותר או שונה ואומנותית?
ה-White Stripes לא ממתינים לתשובה ומוציאים את האלבום החדש בשלל אריזות: גם CD, גם תקליט וגם כונן USB המעוצב בדמותם. הם למעשה ממשיכים טרנד ולא הראשונים- Exodus המחודש של בוב מארלי יצא על USB נייד ובקרוב ייצאו כך סינגלים בבריטניה.



אז איך ייראו חנויות הדיסקים, כמו דוכנים של מחזיקי מפתחות? Tony Sachs טוען שהחנויות גוססות, ולאו דווקא הדיסקים כפי שמקובל לטעון. כן, יש חשיבות לדרך בה המוסיקה מוגשת, הצרכנים כנראה אוהבים לקנות אותה גם לצד כוס קפה בסטארבקס ולא רק מסודרת על מדפים.

עם חנויות או בלעדיהן, עם אריזה או בלעדיה - ארגונים סביבתיים טוענים שמעבר תעשיית המוזיקה מחומר פיזי לדיגיטלי לא בהכרח מיטיב עם הסביבה, ובטווח הקצר אפילו מסב יותר נזקים מאשר יתרונות. הסיבות:  
א. אין ירידה ניכרת לעין במספר הדיסקים המושלכים. אמנם פחות דיסקים בחנויות, אך קונים יותר דיסקים ריקים לצריבה
ב. נגני MP3 מכילים מתכות וכימיקלים שונים, הנחשבים למזיקים סביבתיים, יותר מכל דיסק או אריזתו. התחלופה הגבוהה שלהם מגדילה את כמות הפסולת.