בשבוע שעבר הוכרזו זוכי פרס ה-webby הנחשב לשנת 2007, הלא הוא "האוסקר" של אתרי האינטרנט. התחרות נערכת לגבי שלל קטגוריות (כולל בלוגים) וביוני יתקיים בניו-יורק טקס הענקת הפרסים בפעם ה-11. (אגב, הזוכים רשאים לשאת נאום תודה בעל 7 מילים מקסימום והם מתפרסמים באתר התחרות בכל שנה). חבר השופטים מורכב מ-550 חברי "האקדמיה של האינטרנט" שמגיעים מתחומי עיסוק שונים. בנוסף, בכל קטגוריה מוענק גם פרס בחירת הקהל.
בקטגוריות מוזיקה הזוכה הגדול הוא last.fm - זכייה כפולה גם של השופטים וגם של הקהל.
בקטגוריות רדיו, הזוכה הוא BBC Radio 1. (בחירת הקהל היתה רדיו NPR). מעניין לציין שהאתר היה מועמד, בצדק, גם בקטגוריית המוסיקה, אך לעומתו last.fm לא היה מועמד בקטגוריית רדיו. בכל מקרה עבור שני האתרים מדובר בקפיצה גדולה, בשנת 2006 שניהם לא הופיעו כלל!
ל-webby היסטוריה של הכרה גדולה במוסיקה, מה שבסך הכל מאשר את הנוכחות הברורה והמשמעותית של התחום ברשת: חוץ מהקטגוריות הנ"ל וההפרדה היפה בין אתרי רדיו לאתרי מוסיקה, בחבר השופטים תמיד חברים מוסיקאים (ביניהם דייויד בואי ובק). בנוסף, מוסיקאים מככבים גם במסגרת הענקת פרסים מיוחדים: ב-2005 Kleptones נבחר לאמן השנה (על יצירת אלבומי mashup באינטרנט), ב-2006 אמן השנה היו ה-Gorillaz, והשנה יקבל דייוויד בואי פרס על מפעל חיים. אני מזכירה שמדובר על פרסי אינטרנט ולא פרסי מוסיקה. לכן אם נראה לכם שהגבול היטשטש, כנראה שקורה/קרה משהו...
בגילי המופלג, כבר יצא לי להיות בכמה הלוויות אינטרנט מוסיקליות. הראשונה היתה של Napster. ירדו לי קצת דמעות (נו מה לעשות) ואת התמונה של הסוף אני שומרת בגלל הסלוגן ההירואי הפשוט שעד היום נותן חומר למחשבה, ובגלל שלא כל יום אתה מרגיש שקרה משהו ממנו כבר לא תהיה דרך חזרה.
אח"כ הייתי בהלוויה של audiogalaxy, אחד מני רבים שמילא את החלל החסר של נאפסטר, אבל עם תוספת מהפכנית של auto-resume download... וכידוע בהמשך היגיע ה-adsl, נושא על כנפי עוף-החול את הקאזה, החמור והאתון (של e, לא של המשיח).
אתמול, כמו רבים בעולם, הייתי בהלוויה של פנדורה. התמונה הפעם היתה בצורת מכתב התנצלות משפטי שמתנוסס עליו מספר IP ישראלי. אך במקרה זה העונש למאזינים ולגולשים יחסית קל כי לא יחסר להם מה לשמוע באופן מקוון, וברור שהמכה הגדולה ביותר היא למוסיקאים ולתעשייה עצמה. Gerd Leonhard מסביר איך המהלך הזה הרסני ופוגע במכירות.
ועכשיו היכונו להלוויה הבאה מבית המחוקק האמריקאי - סימנים ראשונים לחיסול שוק דיסקים יד-שניה. בפלורידה, יוטה ורוד-איילנד כבר פועל חוק pawn-shop הדורש מחנויות המוכרות דיסקים יד-שניה להחזיק ברישיון, ובנוסף לקחת תביעת אצבע מכל מי שמוכר להן דיסקים והעתק של תעודת הזהות! מגבלות נוספות: החנות לא תוכל לשלם במזומן למוכרים ואף תצטרך להמתין 30 יום לפני שתמכור את הדיסקים המשומשים. החוק אינו נוגע רק לדיסקים, אבל לגביהם הוא המחמיר ביותר וכבר מקשה מאוד על חנויות (במקרה של וידאו ומשחקי מחשב למשל, ההמתנה היא רק של 15 יום והחנות לא מחויבת ברישיון). התזמון של אכיפת החוק ביתר שאת אינו מקרי וקשור מאוד למלחמה של חברות התקליטים הגדולות במכירות המשגשגות של דיסקים יד-שניה. כרגיל, נראה שזו המלחמה הלא נכונה.
תגיות: webby, נאפסטר, פנדורה, רדיו, הלוויה
בקטגוריות מוזיקה הזוכה הגדול הוא last.fm - זכייה כפולה גם של השופטים וגם של הקהל.
בקטגוריות רדיו, הזוכה הוא BBC Radio 1. (בחירת הקהל היתה רדיו NPR). מעניין לציין שהאתר היה מועמד, בצדק, גם בקטגוריית המוסיקה, אך לעומתו last.fm לא היה מועמד בקטגוריית רדיו. בכל מקרה עבור שני האתרים מדובר בקפיצה גדולה, בשנת 2006 שניהם לא הופיעו כלל!
ל-webby היסטוריה של הכרה גדולה במוסיקה, מה שבסך הכל מאשר את הנוכחות הברורה והמשמעותית של התחום ברשת: חוץ מהקטגוריות הנ"ל וההפרדה היפה בין אתרי רדיו לאתרי מוסיקה, בחבר השופטים תמיד חברים מוסיקאים (ביניהם דייויד בואי ובק). בנוסף, מוסיקאים מככבים גם במסגרת הענקת פרסים מיוחדים: ב-2005 Kleptones נבחר לאמן השנה (על יצירת אלבומי mashup באינטרנט), ב-2006 אמן השנה היו ה-Gorillaz, והשנה יקבל דייוויד בואי פרס על מפעל חיים. אני מזכירה שמדובר על פרסי אינטרנט ולא פרסי מוסיקה. לכן אם נראה לכם שהגבול היטשטש, כנראה שקורה/קרה משהו...
בגילי המופלג, כבר יצא לי להיות בכמה הלוויות אינטרנט מוסיקליות. הראשונה היתה של Napster. ירדו לי קצת דמעות (נו מה לעשות) ואת התמונה של הסוף אני שומרת בגלל הסלוגן ההירואי הפשוט שעד היום נותן חומר למחשבה, ובגלל שלא כל יום אתה מרגיש שקרה משהו ממנו כבר לא תהיה דרך חזרה.
אח"כ הייתי בהלוויה של audiogalaxy, אחד מני רבים שמילא את החלל החסר של נאפסטר, אבל עם תוספת מהפכנית של auto-resume download... וכידוע בהמשך היגיע ה-adsl, נושא על כנפי עוף-החול את הקאזה, החמור והאתון (של e, לא של המשיח).
אתמול, כמו רבים בעולם, הייתי בהלוויה של פנדורה. התמונה הפעם היתה בצורת מכתב התנצלות משפטי שמתנוסס עליו מספר IP ישראלי. אך במקרה זה העונש למאזינים ולגולשים יחסית קל כי לא יחסר להם מה לשמוע באופן מקוון, וברור שהמכה הגדולה ביותר היא למוסיקאים ולתעשייה עצמה. Gerd Leonhard מסביר איך המהלך הזה הרסני ופוגע במכירות.
ועכשיו היכונו להלוויה הבאה מבית המחוקק האמריקאי - סימנים ראשונים לחיסול שוק דיסקים יד-שניה. בפלורידה, יוטה ורוד-איילנד כבר פועל חוק pawn-shop הדורש מחנויות המוכרות דיסקים יד-שניה להחזיק ברישיון, ובנוסף לקחת תביעת אצבע מכל מי שמוכר להן דיסקים והעתק של תעודת הזהות! מגבלות נוספות: החנות לא תוכל לשלם במזומן למוכרים ואף תצטרך להמתין 30 יום לפני שתמכור את הדיסקים המשומשים. החוק אינו נוגע רק לדיסקים, אבל לגביהם הוא המחמיר ביותר וכבר מקשה מאוד על חנויות (במקרה של וידאו ומשחקי מחשב למשל, ההמתנה היא רק של 15 יום והחנות לא מחויבת ברישיון). התזמון של אכיפת החוק ביתר שאת אינו מקרי וקשור מאוד למלחמה של חברות התקליטים הגדולות במכירות המשגשגות של דיסקים יד-שניה. כרגיל, נראה שזו המלחמה הלא נכונה.
תגיות: webby, נאפסטר, פנדורה, רדיו, הלוויה
1 תגובות:
מעניין מאוד. תודה
הוספת תגובה