מחול הקסטה – רצף תודעה / א.ב. דן

טור אורח
קסטה לפני השינה אבי היה משכיב אותי ואת אחי לישון לצלילי קסטות של מוזיקה קלאסית. כמובן שאבי היה אומר קלטות – הצליל העברי הניגר ולא- קסטה. בטייפ הייתה נקודה אדומה בוהקת שהייתה בולטת בייחוד כשהאור היה כבוי והמילים של הקריין היו מפציעות מבעד לעלטה. צליליו של צ'ייקובסקי ולצדם קריין המתאר סיפור זוועות שטרם הבנתי את פשרו. פטר האמיץ המציל את האנשים מפני הזאב הנורא כשברקע צליליו הספק משועשעים ספק מחרידים של פרוקופייב. המחרידה מכולן הייתה היצירה "לילה על הר קרח" – יצירתו של מוסגורסקי. קולו של הקריין היה חורך את הדממה "מלחמת בני החושך בבני האור" ואני ככל הילדים פחדתי מן החשכה
גלידה קסטה סבי עליו השלום מצד אמי היה רוכש לי ולאחי גלידת קסטה. אני זוכר את הביס הראשון- קשה וכואב בשן. כמו מעין סנדוויץ' מוזר ומתוק יתר על המידה. זה היה קיץ חם. בלי לשאול מה אני רוצה תמיד היה מביא קסטה כשחיוך אוהב בעיניו
הקסטה הראשונה אבי היה רוכש לי ולאחי קסטות בשפע. אהבנו קסטות של להיטים. "מה ששומעים במסיבות" אלו היו שירי פופ, מדונה ששרה שיר בשם Vogoue משהו על עיתון שראיתי את אמי אוחזת בו ושירים על הירח והאביב Spring Hits. הקסטה הראשונה שממש אבל ממש ביקשתי הייתה "אתניקס –מסאלה". השנה הייתה 1991 שנה לאחר מלחמת המפרץ הנוראה. אני הייתי בן 11 – כתה ה'. הכתה התחלקה ל-2 מחנות. מחנה נוער שוליים ומחנה אתניקס. אני הייתי שומע אתניקס וחברי הטוב היה מעריץ של נוער שוליים. הייתי שומע את השיר "אמונה" ומדמיין אותי רץ בעולם דמיוני ומפחיד כשסכין בידי
מות הקסטה? ב-1994 (גיל 14! כתה ח') אבא שלי רכש לכבוד גיל 40 (יש לי אבא צעיר מסתבר ומפנק) מערכת סטריאו ובה קומפקט דיסק. בתור מתנה הוא רכש לי את הדיסק של U2 – אכטונג בייבי (ראיתי את קוטנר מדבר עליהם ב-"זהו זה" והתאהבתי) ולאחי עוד דיסק שאני לא זוכר. לעצמו רכש 4 דיסקים של ג'אז ו-2 אוספים קלאסיים קנה לכולנו, שיהיה. בהרצליה נפתחה חנות של דיסקים להשאלה. אבי אמר: "תשאיל ותקליט על קסטה"
"לא!" השבתי – "זאת לא אותה איכות".
הקסטה מכה שנית!
בגיל 16- מתוך משבר גיל ההתבגרות הקשה אני מוצא מזור בהלחנה (מזור שממשיך עד היום כמו גם הגיל המנטלי התקוע). טייפ מנהלים שבעבר שמש את אבי משמש אותי לצורך הקלטת קטעים אינסטרומנטליים אוואנגרדיים ומופשטים על הגיטרה הקלאסית ולפעמים גם על הגיטרה החשמלית קרועת המיתרים. עם השנים והמשברים באו גם טקסטים ושירים ועד גיל 22 צברתי כמות לא מבוטלת של קסטות ובהן חלק נכבד ממכלול יצירתי
קסטות לנצח ז"ל
לאחר ניקוי בביתנו החלטנו לזרוק את אוסף הקסטות. בעידן ה-eMule אם חשקה נפשנו באחת מהקסטות על דיסק פשוט נוריד אותה.
ואלו שמות:
Paul Simon - Graceland
Billy Joel – 52 Street (מהמילואים של אבא שלי אליי "בהשאלה")
רוקפור – רשת פרפרים
Greatest Hits of Blues - Vol2
שאר הקסטות נעלמו/אבדו/נתרמו/הושאלו במרוצת השנים
מבקש סליחה
איבדתי ביסודי את הקסטה Take Five של Dave Brubeck ולא סיפרתי כי התביישתי
קסטה טראומטית
Tanita Tikaram – Ancient Heart
כשאני חושב על הקסטה הזו, אני רואה את אבי מכין את החדר האטום לקראת מלחמת המפרץ. בדרך הוא בודק את הטייפ ושם את הקסטה הזו ואת אמי אומרת: "מי שר שם? זה גבר או אשה?"
העיקר הרומנטיקה היתרון של הקסטות היה ונשאר – אתה לא יכול לדלג על קטעים. אתה שומע הכל מההתחלה עד הסוף. גם כשיש שיר גרוע (כמו "את לי ים" הנוראי של אתניקס) אתה חייב בסבל לחכות שהוא ייגמר

א.ב. דן – איש רנסנס, פרסם כ-2 תקליטורים ("ארץ ישראל שלי", "EMule") ובהם שירים שכתב, הלחין וביצע. בעל 2 טורים שבועיים באתר shox